לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מאחורי הקלעים


מדוע הם בוכים המלאכים? אולי בגלל שזה לא קל להיות מלאך, בעולם עצוב כל כך.

Avatarכינוי:  when i'm alone

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

9/2012

גאוני


1. רקוויום לחלום

2. איך פגשתי את אמא

3. אדם בן כלב- יורם קניוק

4. אליסה בארץ הפלאות

נכתב על ידי when i'm alone , 23/9/2012 00:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שליטה עצמית


הוא מדהים ומושלם, ומצחיק ומיוחד ופשוט יפה. זה גם מה שכולם אומרים.

"מגיע לך מישהו כזה"

כן, אז הוא מושלם. למה אי חייבת לבגוד בו? למה פעם אחת כשאני אוהבת מישהו הוא לא מספיק לי? 

וגם כשאני איתו הכול כביכול מושלם, אבל זה לא מספיק לי, אני צריכה עוד ממנו, עוד זמן ממנו, שהוא יגע בי עוד, שהוא יתקשר עוד. זה לא מספיק אף פעם.

ולא כל כך נהניתי לבגוד בו, זה היה דרך מהנה להעביר את החג, זה סיפק אותי. אבל לא מספיק בשביל שיהיה שווה לבגוד פשוט לא מספיק.

זזה לא שלא חשבתי על התוצאות, ידעתי והכרתי בהן במלוא עוצמתן. בחרתי לשים אותן לצד במשך שעתיים. לא יכולתי (או לא רציתי) להפסיק.

 

אחרי עוד פוסט חסר משמעות או יצירתיות למדתי:

- אני חייבת ללמוד שליטה עצמית, איפוק, דחיית סיפוקים

- להסתפק במה שיש לי להתאפק

שזה בעצם אותו דבר.

 

אני לא סומכת על עצמי, אני רוצה שהוא יהיה שם להחזיק אותי כל הזמן. כי אין שם אף אחד שיחזיק.

 

ההורים שלי לא שם לעודד אותי מאחורי הקלעים כדי שאוכל לחזור לבמה עם כוחות חדשים, מלאת אנרגיה. אני צריכה אנשים שיחזיקו את התפאורה, שיחזיקו אותי, שם מאחור, כדי שאני אוכל לחזור שוב. 

אני לא יכולה להחזיק הכול לבד, אני מתמוטטת.

כמו שאמרת לי כשהיית שיכורה - "את רק לפעמים צריכה עזרה".

אז אני עושה את זה, אני הולכת (הרבה מאוד בגללך) לעזרה מקצועית. 

חוזרת למאחורי הקלעים לכורסת הפסיכולוגית.

 

 

 

נכתב על ידי when i'm alone , 23/9/2012 00:23  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



משחקי הרעב


רעב. זה המצב התמידי שלי. אני אפילו לא יודעת אם זה רצוני או לא. כשאני סופסוף אוכלת, אני אוכלת המון, ואני לא מצליחה לשבוע. אולי עדיף פשוט לוותר ולא להיאבק? אני אהיה רעבה בכל מקרה.

אולי זה לא אני? אולי זה בגלל הבית שתמיד אין מספיק אוכל, ובעבודה אני אמורה לעשות משמרת שלמה בלי הפסקת אוכל, ובקיוסק בבצפר האוכל יקר וגם לא טעים.

אולי זה לא אני..

אולי זה פשוט בגלל ששום דבר כבר לא באמת טעים לי. אומרים ששום דבר בכמות גדולה הוא לא טוב.

אני אוהבת אוכל, באמת. אוכל באמת בין הדברים היחידים שיכולים לנחם אותי. כשאני פגועה וזה עושה חור בלב, כואב כזה- אני יכולה למלא אותו באוכל והוא יעלם. העלמתי כבר כל רגש  אחרון שנות ר לי השנאה, העילבון, כעס, נקמה, בושה, אהבה נכזבת, אהבה נכזבת, אהבה נכזבת.. את כולם, את כולם העלמתי כבר. אז למה אומרים שאני סובלת מהפרעות אכילה? אני כבר לא סובלת, אני מעל כל זה. אני לא אצטרך להרגיש שוב כלום.

אם היו אומרים לכם שיש מין תרופת פלא שכזאת שיכולה לרפא כל רגש שלילי שיש לכם? אז אני מצאתי את שלי. וזה מנחם וזה טוב לי.

 

חג שמח וטעים :)

נכתב על ידי when i'm alone , 16/9/2012 14:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





274
הבלוג משוייך לקטגוריות: גאווה , אומנויות הבמה , בריאות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לwhen i'm alone אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על when i'm alone ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)